חרדת פרידה וחרדה חברתית אצל ילדים

חרדת פרידה וחרדה חברתית מתבטאות לרוב לא במילים אלא בהתנהגות: בכי בכניסה לגן, סירוב להגיע לחוג, הימנעות מימי הולדת, צמידות להורה במקומות חדשים, או תלונות גופניות שמופיעות בדיוק בבוקר.

• קשה להיפרד — בבוקר, לפני שינה או בכל מעבר.
• הימנעות ממפגשים חברתיים, מהצגה מול הכיתה או ממענה לזרים.
• כאבי בטן, כאבי ראש או בחילה בזמנים קבועים.
• שאלות חוזרות "מי יאסוף אותי", "מה יהיה אם".
• התפרצויות בבית אחרי יום שלם של התאפקות בגן.
• קושי בשינה או במעבר לחדר נפרד.

חרדה מגיבה טוב לצפיות ולמינון. שני העקרונות הכי מועילים הם טקס קבוע וחשיפה מדורגת — לא זריקה למים ולא הימנעות מלאה, אלא צעדים קטנים שמצליחים.

• טקס פרידה קצר וזהה בכל בוקר, עם משפט סיום ברור.
• הכנה מקדימה למצבים חדשים: מי יהיה שם, מה יקרה, מתי נחזור.
• חשיפה מדורגת — להגיע חמש דקות מוקדם, להיכנס עם ילד מוכר.
• חיזוק על הניסיון ולא רק על ההצלחה.
• תיאום עם הגננת או המחנכת על אותו נוסח ואותו נוהל.
• לצמצם הבטחות והבטחות־מחדש, שמזינות את החרדה.

את התוכנית המדויקת בונים בהדרכת הורים, כי מה שנכון לילד אחד יכול להחמיר את המצב אצל אחר.